על משמעותו וחשיבותו של הטקס בתהליכי צמיחה ריפוי ויצירה 

כאשר אנו באים לדון על חשיבותו ומשמעותו של טקס בתהליכי צמיחה ויצירה אנחנו מתמקדים יותר בכוח של הטקס ואנו נותנים לו במה ותשומת לב של אלמנט חיובי. הדבר אינו בא לטשטש את חולשותיו של הטקס, ואשתדל לאזן בין הדברים, בהמשך. טקס שחוזר על עצמו, הופך למין "בית". הבית הזה מעניק לאדם תחושת ביטחון, בדיוק כפי שבית אמור להעניק. האתגר של האדם יהיה לעשות את השימוש בבית הזה ולדעת גם והאם הבית הזה הפך יום אחד קטן על מידותיו ואולי כבר יש לעבור לבית אחר, לטקס אחר. הטקס הוא סוג של מסגרת בעלת חוקים של מה עושים ומה לא עושים. בתוך המסגרת הזו ישנן פעולות בעלות שנחשבות כמהותיות בחוקי הטקס הזה. מי שרוצה להמשיך ולקיים את הטקס משתדל לציית לחוקיו, אחרת הוא מאבד את כוחו של הטקס הזה. תפילה היא סוג של טקס, בו נאמרים דברים שחוזרים על עצמם, מדי תפילה, ובנוסף לכך ישנן פעמים רבות פעולות פיזיות שיש לקיימן, כחלק מהטקס. בתפילה, ובאירועים טקסיים נוספים, יכול האדם לצאת לכמה רגעים ממה שהוא מכנה "המציאות שלו" ולהיכנס למציאות אחרת, רבת עוצמה והוד, המציאות של הטקס. טקס יכול לשמש בצורה הזו גשר אל מחוזות ייחודיים בנפשו של האדם וברוחו. לעתים ללא הטקס הראוי לא ניתן לחוש התעלות או חיבור למה שאדם מכיר כתחושות עמוקות ומיוחדות. בכל מקום בו מתקיימת חברה אנושית, נוצרים מעצמם טקסים, חלקם יזומים וחלקם פשוט נוצרים מעצמם. ישנם טקסים של בני זוג, של משפחות, של יחידים עם עצמם. האדם זקוק לטקסים, הם מאפשרים לו ליצור דברים, לקיים דברים, או גם, ההיפך, לשכוח דברים. בישראל, כמו במדינות אחרות, יש לנו טקסים ממלכתיים. יש לנו טקסי זיכרון שאמורים (לכאורה) לשמר את זכר אנשים שנהרגו בנסיבות מסוימות. יש לנו טקסים הקשורים בהענקת דרגות, מישרות, תעודות ועוד. אנו זקוקים לטקסים האלה כי זה מאפשר לנו להתמקד במשהו, להתרגש ממנו, לעבור לרגע למציאות אחרת, פחות רועשת ופחות מטרידה, ולקיים כללים שנקבעו מראש. מבחינת חשיבות הטקס על תהליכי התפתחות יצירתית, אני מאמין שיש כאן מידע מהותי ביותר בעל חשיבות עליונה לכל אדם שמבקש למקד את חייו בהגשמה עצמית, שהיא ללא כל ספק הגשמה חיובית של הכוחות היצירתיים באדם. במקרה הזה אפשר יהיה לראות בטקס את הגשר ואת המנוף ההכרחיים על מנת שאדם יצליח לחולל שינויים לא פשוטים אותם הוא מבקש לעצמו. למעשה, ללא טקס הדרך הופכת קשה יותר, מסובכת יותר וכמעט בלתי אפשרית. אדם שמבקש להתפתח, ואין זה משנה לאיזה כוון שהוא רוצה, מציב בפני עצמו מטרות נעלות. הוא רוצה להשתנות. הוא רוצה להפסיק לחלום על זה ויותר להגשים את זה. הוא רוצה להיות במקום אליו שאף תמיד להגיע אך לא העז להתקדם אליו. הוא רוצה להפוך קצת לאדם אחר, שמסוגל יותר ושמפגין יותר כישורי ביצוע. הוא מבקש להשתנות, גם אם מדובר בשינוי קל. הוא מבקש להשתנות. משאלת השינוי ברוכה והיא מייצגת את התשוקה של האדם להתחבר לכוחות המופלאים ביותר ביקום ובטבע. המציאות האמיתי היא כזו של שינויים מתמידים. הטבע כל הזמן פושט ולובש צורה וזו היא מידת היציבות הגבוהה ביותר שלו. כשאדם מבקש להשתנות, הוא מבקש להשתפר. הוא לא יכול להפוך לאדם אחר, ולא כדאי לו לנסות. הוא לא יכול להיות מישהו אחר והוא לא יכול להגשים חלומות של אדם אחר. הוא יכול להיות הוא עצמו במודל משופר, שמוסיף ומשתפר בכל עת. ובשביל זה הוא יזדקק לטקסים שיהיו לו כמדריכי דרך לשינוי המיוחל. האדם היקר הזה, שהוא את אני והוא, מבקש להשתנות וחרד עד עמקי נשמתו מעצם הרעיון הזה. רוצה ופוחד. משתוקק ודוחה את זה על הסף. כך אנו חיים וכך אנו מתקיימים. השינוי קורץ ומפחיד, מגרה ומרחיק בו זמנית. אנו מפנטזים על משהו, מתקרבים אליו ונסוגים בבהלה או שסתם מגלים בדיעבד שהפסקנו לצעוד לכוון הנכון. לכאורה, "שכחנו". מה שיכול להבדיל בין אדם שרוצה לבין אדם שרוצה וגם מגשים הוא שימוש מושכל בטקסים יעילים. טקס יעיל שחוזר על עצמו, הופך, כאמור, לסוג של "בית". בבית הזה יש חוקים ברורים אותם על האדם לקיים. למשל – כדי שאוכל להפיץ את הידע הנרחב שמתרוצץ במוחי עלי לקיים מספר טקסים. אחד הטקסים הקבועים מזה קרוב לשלוש שנים, הוא כתיבת מסר שבועי. איני יודע בדיוק מה אכתוב בפנים, אני מכריז על הכותרת ונותן ליד שלי לנסות ולרדוף אחרי מרוצת המחשבות הדוהרת שלי. אני יצרתי לעצמי מחויבות לכתוב אחת לשבוע את המסר השבועי וזהו טקס בעל מאפיינים קבועים. למעשה, על מנת להגשים חלום נדרשים שני מרכיבים עיקריים הקשורים בטקס – האחד יהיה יצירת הטקס המתאים והשני יהיה אומץ לדבוק בטקס הזה לטווח ארוך. ככל שהטקס חוזר על עצמו, בתנאי שהוא טקס מתאים, הוא מעצים את עצמו ואת האפקטיביות שלו. חכמה, ידע ואינטואיציה זורמים באופן מתגבר אל האדם שנע שבתוך תהליך קבוע של טקס שמתאים לו. המשימה הופכת קלה עם הזמן והביטוי היצירתי הולך וגובר. מדי פעם, חווה האדם התנגדות לעצם ביצוע הטקס והוא ניצב בפני דילמה ובפני שני כוחות שמושכים אותו. האחד מושך אותו להמשיך והשני מנסה לשדל אותו להמעיט בערכו של הטקס. המאבק הזה מורגש היטב ויכול גם ליצור משברי התפתחות. כאן נדרש מרכיב האומץ, אליו התייחסתי בראשית הפסקה. האומץ להמשיך גם כשהטקס נראה לא ראוי ולא "הכרחי". ברגע שאדם משכיל לצלוח את משוכות המשברים של הטקסים החוזרים, הוא עשוי להתקרב במהירות להגשמת חלום. יתכן והוא יגלה שהגשמת החלום אינה בדיוק כפי שתכנן ואולי אף יגלה שהדבר טוב מכפי ששיער. ברגע מסויים, עם הגשמת המטרה, יוכל האדם לבחון מחדש את הצורך שלו באותו הטקס. בדיקה זו הכרחית וחיונית מכיוון שטקס שסיים את תפקידו חייב להיפסק. ניסיון להמשיך ולהשתמש באותו הטקס בדיוק עלול להפוך להתמכרות. יותר סביר שכעבור זמן מה, לאחר הפוגה מסוימת, יבחר האדם מטרות חדשות ועבורן יצור לעצמו טקסים שיאפשרו לו להגיע רחוק יותר. טקס יעיל, שמתמסרים אליו, הוא דרך יעילה ביותר של האדם להישגים משמעותיים. הטקס הוא כמו סוד שמוליך למה שנראה יום אחד כניסים. קבוצת אנשים שעורכת טקס משותף יוצרת כוח אנרגטי עצום, כל עוד הטקס אכן רלוונטי ומתאים לכל מרכיביה. אם חסר לך דבר מה בחיים, יתכן מאד וטרם מצאת את הטקס המתאים שעליך לקיים באופן שגרתי על מנת להשיג את הדבר המדובר. יתכן וניסית טקסים מסוימים, אולי חלק מהם לא היו טקסים מתאימים ואולי לעתים נסוגות בעיתות המשברים אליהם התייחסתי. אסיים כמובן בנימה אופטימית. כוחו של הטקס מצוי וזמין בכל עת. הטקס אינו "נעלב" מזה שנטשו אותו או מזה שלא מתייחסים אליו. זהו כוח, זוהי טכניקה וזוהי דרך לגשר בין מה שאין למה שיש, בין החומר לרוח, בין אדם לבין מה שגדול ממנו. חפש את הטקס הבא שלך, בדוק אם הוא בר ביצוע, בדוק אם הוא מאתגר אותך, בדוק אם יש לך מידת הנאה בעת ביצועו ולאחר מכן תן לו הזדמנות משמעותית של תקופת הרצה.